Harvard Business School מפעילה אווטארי AI של מרצים בתוכנית Foundry

Harvard Business School משלבת אווטארי וידאו מבוססי AI של מרצים בתוכנית HBS Foundry, מחנה יזמות מקוון בן שמונה שבועות שעולה 699 דולר. האווטארים, שנבנו באמצעות HeyGen, משמשים משתתפים בזמן תרגול פיץ' וישיבות דירקטוריון מדומות. הם נותנים משוב אישי בתוך סביבת העבודה של התוכנית, בעוד מפגשים חיים עם מדריכים אנושיים מתקיימים פעם בשבוע.

איך התוכנית מחלקת את העבודה

האתר הרשמי של HBS מתאר את Foundry כסביבת עבודה דיגיטלית שנועדה להעביר מייסדים מרעיון ראשוני למודל עסקי ולמצגת שמוכנה להצגה למשקיעים. התהליך כולל בדיקת שוק, בניית מודל עסקי ועבודה על מצגת לאורך שמונה שבועות. האתר מציג את הליווי האישי מבוסס ה־AI לצד מפגשים חיים עם מומחים, ולא כתחליף מלא להוראה אנושית.

לפי TechCrunch, האווטארים מופעלים בתרגילי הפיץ' ובישיבות המדומות, שבהם אפשר לחזור על אותה הצגה ולקבל תגובה מיידית. המדריכים האנושיים נשארים חלק מהתוכנית במפגש השבועי. Folha de S.Paulo פרסמה דיווח נוסף על השימוש באווטארים ועל החוויה של משתתפים שהתנסו בהם.

ההפרדה בין שני סוגי המפגש היא החלק המעשי ביותר במוצר. אווטאר יכול להיות זמין לתרגול חוזר בשעה שנוחה למשתתף, בלי לתאם יומן עם מרצה. המפגש האנושי יכול להתמקד בשאלות מורכבות, בבעיה עסקית מסוימת או במשוב שדורש היכרות עמוקה יותר עם המיזם.

מה מייסד מקבל, ומה הוא לא מקבל

למייסד בתחילת הדרך, ערך אפשרי נמצא בכמות החזרות. הצגת רעיון משתפרת כשאפשר לבדוק אם הבעיה ברורה, אם המספרים מתחברים ואם התשובה להתנגדות נשמעת משכנעת. מערכת זמינה יכולה לאפשר עשר חזרות במקום אחת. היא גם יכולה לשמור מבנה אחיד בין משתתפים ולהפנות תשומת לב לנקודות שחוזרות על עצמן.

אבל דמות שמדברת בקול ובמראה של מרצה אינה הוכחה שהמשוב מדויק או שהמרצה בחן כל תשובה. המשתתף צריך לדעת אילו חומרים שימשו לבניית האווטאר, איזה מודל מנסח את התגובה, האם המרצה אישר את ההנחיות ואיך מתקנים תשובה שגויה. המראה האנושי עלול לתת להמלצה משקל גדול יותר ממה שמגיע לה.

גם המחיר דורש הקשר. 699 דולר הם מחיר של תוכנית Bootcamp ממוקדת, כפי שמציג אותה HBS, ולא מחיר של תוכנית MBA. מי ששוקל להירשם צריך לבדוק מה כולל המפגש החי, כמה זמן אישי מתקבל, מי רואה את נתוני המיזם ומה קורה לחומרים שמועלים לפלטפורמה. האתר של Foundry מצהיר על בקרות גישה ואבטחה ברמה ארגונית, אך אינו מפרט בעמוד הציבורי את מדיניות השמירה לכל תרגיל או שיחת אווטאר.

הניסוי חשוב גם מחוץ ל-Harvard

בתי ספר למנהל עסקים ותוכניות האצה יכולים להשתמש במבנה דומה כדי להגדיל קיבולת בלי להכפיל את שעות המרצים. מבחינת מוסד, האווטאר הופך חלק מהידע ומהסגנון של איש סגל לרכיב תוכנה שניתן להפעיל שוב ושוב. זה יוצר צורך בכללים ברורים לגבי הסכמה, שימוש בדמות, עדכון התוכן ואחריות לטעות.

עדיין לא פורסמו נתונים שמאפשרים למדוד אם האווטארים משפרים את איכות המיזמים, את שיעור השלמת התוכנית או את גיוס ההון. גם אין בדיקה עצמאית של דיוק המשוב או השוואה בין קבוצה שמשתמשת באווטארים לקבוצה שמקבלת תרגול אנושי בלבד. כרגע אפשר לקבוע שהמערכת פעילה כחלק מתוכנית בתשלום ושמשתתפים משתמשים בה לתרגול. השאלה אם היא מלמדת טוב יותר נשארת פתוחה.